שמשון מקרטע. זה כמו השיר של ברי, רק ששמשון שלי לא נשרט מממתקים. שמשון זה הטנדר סובארו החביב שלי - את השם איה (החברה שלי) בחרה. לאוטו שהיה לה לפני כן קראו שלומית, אז לפחות גם שמשון זה ב-ש'. את שלומית איבדנו בתאונה מצערת (די לקטל בכבישים!) שקרתה באמצע הלילה בפקק מטורף בכביש 1, אחרי חתונה הזויה שאפילו איה לא הכירה בה אף אחד. וגם הגענו לשם בעקבות חלום. הזוי. ואז קנינו את שמשון, לאחר לבטים רבים, ומיד התחלנו להוציא עליו כסף על דברים שאמורים לעבוד, אבל מתברר שזה לא קריטי. משהו כמו המכונית המגויסת של הגשש - "היה מנוע?". ואז היה איזה חודש- חודשיים שקט, ואז טסט, ורק להעביר את שמשון טסט לקח כמעט חודש. הכשילו אותי אפילו על זה שלא היה ריפוד על אחד המושבים האחוריים - שחוץ מזה הם בערך הדבר הכי לא בטיחותי שיכול להיות ברכב. ופנצ'ר, ותלך, ותחזור, וכאלה. ואז גם הלך הקלאץ' באמצע סוכות, והמוסכניק שלי (בעצם של איה, הוא איזה חבר של אחיה) כמובן היה בחופש בחול המועד. ואז... אז התחילו הצרות. הגעתי לאיזה מוסך דרך חבר שלי, שהמוסך של אבא של חבר שלו. היה נחמד, הסביר מה נראה לו שהבעיה, והכל סבבה. ואז התחלנו לדבר על כסף. אני לא מבין את הענין הזה של בעלי מקצוע לבקש מאדם זר תשלום "שחור". במוסך שאני הולך אליו בדרך כלל גם עושים את זה, אבל לפחות שם מכירים אותי. בקיצור, "יש לי מכונת אשראי, אבל היא בתיקון, תשאיר לי את המס' כרטיס ות.ז., ואני אשלם בזה את החשבון טלפון, אתה סומך עלי, נכון?". בקיצור, איכשהו גירדתי את הכסף במזומן, וכבר לא ציפיתי לקבלה. אז יומיים אח"כ פתאום נקרע הכבל קלאץ', ומאז יש ריח שרוף, וגם אחרי שהוא החליף את הכבל כנראה שהוא לא ממש שם לב איך הוא מחבר אותו לדוושה, כי אחרי שבועיים נתקעתי בהרצליה עם כבל מנותק. והוא גם הרס לי את הצופר. אז אחרי שהצלחתי להגיע לירושלים בחזרה (בהרצליה נתקעתי במוצ"ש), איזה עובר- אורח עזר לי לסדר את הכבל, ועל הדרך שבר איזה משהו, שבמוסך הרגיל שלי אמרו לי עליו שהוא זניח. כמובן. לקח לי עוד שבועיים להחליף את החלק, אבל סוף סוף יש הכל - ושמשון מקרטע. חמוד, אבל מקרטע.אז נכנסתי לקארספורום, ומשם גם הגעתי לפורום סובארו קלאסיק, ו... הבנתי עד כמה אני לא מבין. כאילו, מנוע בעירה פנימית, ארבע פעימות, בוקסר - הכל טוב ויפה, אבל איך לעזאזל זה נראה, וגם (בעיקר) מה עושים עם זה? האוטו יכנס לאישפוז כנראה בימים הקרובים, אצל איזה מומחה לקרבורטורים בנתניה. ככה אני אוכל לבקר את ההורים באמצע השבוע. נראה לי שלפני כן אני גם ארים טלפון לבחורה שהרכב היה בבעלותה לפני. לפחות אני חושב שהוא היה בבעלותה, כי אני קניתי אותו דרך המוסכניק של איה (היום גם שלי, אבל לא נראה לי שלעוד הרבה זמן), בקומבינה (אני שונא קומבינות!), שמכר אותו בלי העברת בעלות לאיזה אידיוט שאיתו הייתי צריך ליסוע לקיבינימט בכדי להביא את תעודת הזהות של הבחור שהרכב היה על שמו. שונא קמבינות! ואז איזה יום כשחניתי ליד הנגריה פתאום עצרה לידי רנו קנגו, וממנה יצאה בחורה נרגשת שמאד שמחה לראות את האוטו שלה. את השם שלה ידעתי מדפים שהיו זרוקים ברכב, ואני עדיין לא מבין איך היא היתה קשורה לערימת המוסכניקים הקומבינטורים, ונראה לי שגם היא לא כל כך מבינה את זה עדיין. היא חביבה, היפית, ומאז דיברנו כמה פעמים על זה שאולי אני אמכור את שמשון, ואז אני אומר לה לפני, וגם על בארטרים שונים. נראה לי שאני אשתף אותה במה שקורה לו, כי אולי היא עשתה איתו משהו חשוב, ואולי... לא יודע, אולי היא סתם תשלח לו איחולי החלמה, וקצת דאגה.